פסק-דין בתיק תא"מ 56784-09-11

1.         אין עוררין כי בתאריך 31.5.09 ארעה תאונת דרכים בה היו מעורבים מר מזרחי מאיר, מזכ"ל התובעת (להלן- "מזרחי"), שעה שנהג ברכב הונדה מספר 37-381-17 (להלן-"הרכב") של התובעת, ומונית מספר 78-020-25 שהייתה נהוגה על ידי מר חיימוב אורי (להלן-"חיימוב"), והמבוטחת אצל הנתבעת.

2.         לשיטתו של מזרחי התאונה ארעה כאשר המונית פגעה ברכב מאחור, עקב אי שמירת מרחק. לשיטתו של חיימוב בעת שהמונית נסעה בנסיעה איטית מאוד " החל רכב התובעת בנסיעה לאחור במטרה להגיע לעובר אורח שהיה במקום ושרק לנהג רכב התובעת, הלה פגע ברכב הנתבעת בחלקו הקדמי וגרם לו הרס..." (סעיף 5). נזקי התובעת, כעולה מכתב התביעה, עולים לסך של 11,076 ש"ח. הנתבעת כפרה הן בשאלת החבות והן בשאלת גובה הנזק.

3.         לאחר שניסיונות פשרה לא עלו יפה נשמעו עדויותיהם של הנהגים, מזרחי וחיימוב. הונחו בפניי סיכומי טענות ב"כ הצדדים. נמצאו לי שיקולים לכאן ולכאן, לחובתו של כל אחד מן הניצים.

4.         בעוד שמזרחי מסר תצהיר עדות כדין, לא היה מצוי בפניי תצהירו של חיימוב ונדרשתי לעדותו על יסוד טופס הודעה על התאונה שמסר למבטחתו (נ/1). מנגד, יש לשקול לחובת מזרחי את העובדה שהגם שמן הסתם אף הוא מסר טופס הודעה על התאונה למבטחתו, שחשיבותו בכך  שניתן לעמוד על גרסתו הספונטנית לאחר התאונה, טופס זה לא נמצא לנגד עיניי.

            ועוד: לכאורה גרסתו של חיימוב מצטיינת בסממנים המובהקים שלה. משמע, לא סתם מדובר על נסיעה אחורנית אלא אגב אירוע קונקרטי שעל פיו מזרחי "נסע לאחור משום שמישהו שרק לו ודיבר איתו" (נ/1). ואולם נתון זה מתפוגג והולך לנוכח העובדה שטופס  נ/1 נמסר לא באופן ספונטני לאחר אירוע התאונה אלא ב 5.11.09, משמע כמחצית השנה לאחר שהתרחשה ובעקבות מכתב דרישה של ב"כ התובעת מיום 5.10.09 (נספח ב' לכתב התביעה).

5.         נטען כי חיימוב לא יכול היה לשמוע את השריקה הנטענת של אותו מאן דהוא, לנוכח העובדה שבמונית היה מזגן. לנוכח הנתונים שבפניי אני מתקשה לקבוע האם אכן המזגן פעל, אם לאו.

6.         נטען כי מזרחי לא ציין את העובדה שהאירוע אירע ליד מקום מושבה של התובעת, באופן שמתיישב עם ההיתכנות כי אכן אדם מוכר למזרחי, מקרב אנשי התובעת, שרק לו על מנת לשוחח עמו. נתון זה לא מוכח להנחת דעתי לנוכח העובדה שכתב התביעה מדבר מפורשות על כך שהאירוע אירע מול בית כנסת חב"ד במגדל העמק, ופשיטא שמדובר  במקום מושבה של התובעת.

7.         יש לשקול לחובת חיימוב את העובדה שבעוד אשר בטופס ההודעה שלו הוא רשם מפורשות "לי לא נגרם שום נזק", הרי בכתב הגנתו הוא ידע לציין, כאמור, כי מזרחי " גרם לו הרס".

8.         ניתן היה לשקול לחובתו של מזרחי את העדר התייחסותו בכתב התביעה לגרסתו המובהקת של חיימוב, לא רק אודות נהיגתו הנטענת לאחור, אלא בהקשר של שריקה ודיבור עם מאן דהוא. ואולם, במכתב הדחייה של הנתבעת (נספח ג' לכתב התביעה), לא ציינה הנתבעת את הגרסה המובהקת האמורה, הגם שעמד לנגד עיניה טופס נ/1, שכאמור ניתן באיחור.

9.         בסופה של דרך, איפוא, מכריעה את הכף לחובתו של חיימוב נכונותו ללכת  למוסך המוכר לו, הוא מוסך נהרני, על מנת לנסות לעזור למזרחי בעניין תיקון הרכב. כך לא נוהג אדם סביר, שלכאורה לנוכח גרסתו המובהקת אינו נושא באשם, כל עיקר. כך, קל וחומר כאשר המדובר בנהג מונית, שמוחזק כמי שבקי בכגון דא. מנגד, אם אכן מיקד חיימוב מעייניו לעניין הגוזמה הנטענת באשר לנזק שנגרם לרכב, מצפה הייתי ממנו כי ידרוש לבדוק את הרכב על ידי שמאי מטעמו. לנוכח זאת בדעתי לקבוע את חבותו של חיימוב, וממילא של הנתבעת, לגרם התאונה ותוצאותיה.

10.        בעקבות התאונה קיבלה התובעת תגמולי ביטוח ממבטחתה. תביעתה מתגדרת ביתרת הנזקים שנגרמו לה עקב התאונה.

            הוכח להנחת דעתי ראש הנזק של דמי השתתפות עצמית בסך 2,010 ש"ח ודמי ביטוח עבור השבת היקף הביטוח לקדמותו בסך 139 ש"ח. עוד בדעתי להכיר ב הפסד הנחת העדר תביעות בשנת הביטוח הקרובה בסכום של 1,274 ש"ח (ולא  1,279 ש"ח כנטען). כל אלו מוכחים באישור מבטחת התובעת, להנחת דעתי.

11.        לא זכיתי לקבל כל ראיה להנחת דעתי על הפסד הנחת העדר תביעות לשנתיים הבאות בסכום של 2,558 ש"ח ועל אובדן ימי עבודה בעת תיקון הרכב  בסך 450 ש"ח. אין בדעתי להכיר ב שכר טרחת עו"ד בגין מכתב ההתראה, לנוכח העובדה שבדעתי להכיר בשכר טרחת עו"ד בגין הטיפול בתביעה.

12.        סך כל נזקי התובעת עולים, איפוא, לסך של 3,423 ש"ח. הונח בפניי הסכם שכר טרחה ממנו למדתי כי התובעת התחייבה לשלם שכ"ט עו"ד בסך 3,500 ש"ח בצירוף מע"מ. משמע, לא הותנה שכר באחוזים מסכום הזכייה, אם בכלל, אלא הותנה שכר שיגיע לתובעת בכל מקרה, גם אם תפסיד בדינה. הרף האמור נראה לי סביר ובדעתי לאשר, איפוא, סכום נוסף של 4,060 ש"ח.

13.        לפיכך הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך 7,483 ש"ח בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מיום 27.9.11 ועד מועד התשלום המלא בפועל, וכן אגרת תביעה היחסית לסכום הזכייה. הסכומים האמורים ישולמו לידיו הנאמנות של ב"כ התובעת תוך 30 יום מיום המצאת פסק דיני זה, כאשר פגרת בית המשפט לא  תקטע את מירוץ המועדים האמור.

14.        המזכירות תמציא עותק מפסק דיני לב"כ הצדדים.